<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ח</h1>
<h2>דף כט.</h2>
מצות עשה למול את הזכרים ביום השמיני (ע"פ רמב"ם בפרטי המצוה ברה"ל מילה). ומצוה על האב למול את בנו שנאמר (ויקרא י"ב ג') וביום השמיני ימול וגו' (ע"פ רמב"ם מנין המצות עשה רט"ו) ועל הרב למול את כל עבדיו שנאמר (בראשית י"ז י"ב) יליד בית ומקנת כסף (ע"פ רמב"ם מילה פ"א ה"א ע"ש). תנו רבנן בפרק קמא דקדושין האב חייב בבנו למולו ולפדותו ללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, והאם פטורה מכל אלה כמו שדורש שם מן המקראות.
כתוב בהלכות גדולות (דף כ"ד ג') גר אע"ג דמהיל בארמיותיה צריך להטיף ממנו דם ברית, אבל קטן שנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית דהא כתיב ערלתו (שם דף כ"ג ג') אבל בגר דלא גלי לא גלי ור"ח פסק להיפך (שבת קל"ה א' תד"ה לא). ובמצות הגרים (סוף ל"ת קט"ז) הארכנו קצת בדבר ושם בארנו הלכה למעשה.
אמרינן בפרק קמא דקדושין שאם לא מל אותו אביו בית דין מצווין למולו, ואם נתעלם מב"ד ולא מלו אותו, כשיגדל הוא חייב למול את עצמו ובכל יום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול [את] עצמו הרי זה מבטל מצות עשה (ע"פ רמב"ם מילה פ"א ה"ב ע"ש ובראב"ד). אין האב הנמנע מלמול בנו ענוש כרת שלא נאמר הכרת אלא בערל עצמו שלא מל [את] עצמו (ע"פ ה"א שם) שנאמר (בראשית י"ז י"ד) וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה.
